ת"א 3509/01

תקציר

התביעה הוגשה על ידי גב' נוהא פרוך (התובעת) ובעלה נגד בית החולים אל-מקאסד ומדינת ישראל (הנתבעים) בעקבות מות הרביעייה זמן קצר לאחר לידתם. התובעת נכנסה להריון באמצעות טיפול בקלומיפן סיטר והופנתה לבית החולים עקב סיבוכים. היא ילדה ארבעה פגים שמתו זמן קצר לאחר הלידה. התובעים טענו כי הנתבעים התרשלו בטיפול בתובעת וביילודים, ולא קיבלו את הסכמתה מדעת של התובעת להליכים רפואיים. עוד נטען כי בית החולים הפר את חוק זכויות החולה והמדינה לא פיקחה עליו כראוי. בית החולים הכחיש את הטענות וטען כי הטיפול שניתן היה סביר וראוי. בית המשפט המחוזי דחה ברובו את טענות התובעים, וקבע כי התנהלות הנתבעים, תוך הפרת חוק זכויות החולה, לא הייתה רשלנית. בית המשפט פסק לתובעים פיצוי בסך 150,000 ₪. שני הצדדים ערערו לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון נעתר לבקשת התובעים לערער בשני נושאים: אי גילוי מסמך ותחולת "כלל השנים האבודות". היא החזירה את התיק לבית המשפט המחוזי לדיון חוזר בנושאים אלה. בית המשפט המחוזי, לאחר ששקל את המסמך שנחשף ואת טענות הצדדים, קבע כי גילוי המסמך לא שינה את ממצאיו העובדתיים הקודמים או את מסקנותיו המשפטיות. בית המשפט קבע כי פעולות בית החולים נופלות בגדר הסבירות ודחה את טענות התובעים לרשלנות. יתר על כן, מאחר שבית החולים לא קיבל את הסכמתו מדעת של התובע, לא היה צורך לדון בנזיקין נטענים אחרים. בית המשפט דחה גם את הטענה כי המדינה התרשלה בפיקוח על בית החולים. התוצאה הייתה שפסק הדין המקורי נותר ללא שינוי, ותביעת התובעים נדחתה. התובעים חויבו לשלם את הוצאות המשפט של בית החולים.