ת"צ 5474-01-15

תקציר

המבקשת הגישה בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה, חברה העוסקת בליסינג רכבים, בשם כלל הלקוחות שחויבו על ידי המשיבה בגין נסיעות בכביש 6 בתעריף לקוח מזדמן, בעוד שהמשיבה שילמה לכביש 6 בתעריף מנוי וידאו נמוך יותר, תוך ניכוס ההפרש לעצמה. הקבוצה הראשונה כוללת לקוחות שנסעו בכביש 6 ב-7 השנים שקדמו להגשת הבקשה וחויבו בתעריף הלקוח המזדמן. הקבוצה השנייה כוללת לקוחות שחויבו ב"דמי טיפול" בגין המרת גובה האגרה בכביש 6. המבקש ביקש גם לייצג קבוצה שלישית של לקוחות שחויבו בתשלום בגין המרת דוחות חניה, אך השופט לא אישר היבט זה של התביעה. השופט אישר את התובענה הייצוגית לאחר שהגיע למסקנה כי התקיימו דרישות חוק התובענות הייצוגיות. השופט מצא כי קיימות ראיות מספיקות לקיומן של הקבוצות הראשונה והשנייה, וקיימת אפשרות סבירה שהשאלות העולות מהתביעה יוכרעו לטובתן. לגופו של עניין, השופט מצא כי הנוהג של המשיבה לגבות מהלקוחות את התעריף המזדמן תוך תשלום כביש 6 בתעריף מנוי וידאו אינו שנוי במחלוקת, והתשתית העובדתית ביססה את קיומו של נזק. באשר לקבוצה השנייה, הגיע השופט למסקנה כי טענת המשיב כי לקוחות יכולים להימנע מתשלום דמי הטיפול באמצעות רישום ישיר לכביש 6 או תשלום האגרה מיד לאחר הנסיעה אינה סבירה, שכן לקוחות המשיב לא היו מודעים למועד תשלום האגרה, ולכן לא ניתן היה לצפות באופן סביר שישלמו אותה מבלי שייחויבו בדמי הטיפול. עוד קבעה השופטת כי תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת ביותר לפתרון הסכסוך, וכי המבקשת ובא כוחה ייצגו כראוי ובהגינות את האינטרסים של הקבוצה. המשיב חויב לשלם למבקש 10,000 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך 30,000 ש"ח. עוד הונחה המשיב לפרסם מודעה בדבר אישור התובענה הייצוגית בשני עיתונים יומיים פופולריים, והצדדים עודדו אותם לנסות וליישב את התביעה.