ע"א 5157/91

תקציר

המדינה ערערה על פסק דין של בית המשפט המחוזי שפסק להורים פיצויים בגין טיפול בבתם שסבלה מנזק מוחי חמור עקב טיפול רפואי רשלני. השאלה המרכזית הייתה האם ההורים, שהכניסו את בתם לבית אבות, זכאים לפיצוי נוסף עבור הטיפול מעבר למה שסיפק בית האבות. המדינה טענה כי מאחר שהבת קיבלה טיפול הולם, אין לפצות על צרכיהם הנפשיים של ההורים. עם זאת, רוב השופטים חלקו על כך, ואישרו את פסיקת בית המשפט המחוזי. השופט קמא שקל היטב את חומר הראיות והגיע למסקנה כי הטיפול בהורים חיוני ומועיל לבתם, מעבר לרמה המינימלית שמספק בית האבות. טיפול זה סייע להאריך את חייה והקל על סבלה. הרוב הדגישו כי יש להתאים את רמת הטיפול הסבירה לצרכיו של כל אדם וכי הטיפול הנוסף של ההורים מילא את הפער בין רמת הטיפול המינימלית הנדרשת לבין רמת הטיפול הסבירה הנדרשת לבתם. השופט י' קדמי התנגד והציע מערכת פיצויים אחידה. לדברי קדמי, אם צרכי הטיפול החיוניים של הנפגע מסופקים על ידי המוסד הסיעודי, אין לפצות על כל הטבה נוספת. במקרה זה, רמת הטיפול בבית האבות הייתה סבירה, והטיפול בהורים היווה תוספת מיטיבה שאינה זכאית לפיצוי.