עת"מ 41890-11-12

תקציר

העותר, נכה צה"ל, הגיש ערר על החלטת אגף השיקום במשרד הביטחון שדחתה את בקשתו להכיר בנכות בברכו לפי תקנה 9 לתקנות הנכות. טענת העותר התקבלה בסופו של דבר, לאחר הליך ארוך שנמשך כארבע שנים וארבעה חודשים, במהלכו היה על העותר להופיע בפני שבע ועדות רפואיות, ושני ערעורים נדונו בבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט קבע כי כל התקופה שבה טופלה תביעת העותר, ממועד הגשת התביעה ועד להחלטה הסופית לקבלה, הייתה בלתי סבירה ומופרזת. בית המשפט מצא כי האחריות להמשך ההליכים מוטלת על אגף השיקום בלבד, בשל מספר פגמים בהתנהלותו, ובהם: טענותיו השונות של העותר בדבר נכותו טופלו בזו אחר זו ולא במקביל; עיכובים בוועדות בשל טענות כי העותר סירב להיבדק; ביטול שתי ועדות רפואיות עליונות משום שלא חודש מינויו של אחד מחבריהן; והימנעותן של חלק מהוועדות הרפואיות מלהתייחס לממצאי בדיקות ההדמיה שהציג העותר. בנוסף, מצא בית המשפט כי משך ההליכים הממוצע בוועדות הרפואיות של אגף השיקום, שעמד על כשלושה חודשים בכ-43% מהמקרים, אינו מצדיק את התמשכות ההליכים בעניינו של העותר, מה גם שחלק מההליכים היו מיותרים. בית המשפט הורה לאגף השיקום לשלם לעותר את התגמולים המגיעים לו ממועד הגשת תביעתו, וכן את הוצאותיו ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪.