ע"א 317/78

תקציר

התיק נסוב סביב נפגע תאונת דרכים שקיבל פיצויים וריבית ממבטחת, המיוצגת על ידי המשיב השני, בעקבות פסק דין. סכום הריבית שנפסק, לעומת זאת, היה כפוף לניכוי של 35% לצורכי מס הכנסה, מה שהוביל למחלוקת על הניכוי והתשלום שלאחר מכן למערערת. השאלה המרכזית הייתה האם רכיב הריבית בפסק הדין חייב במס הכנסה והאם על המבטח, כמשלם, לנכות 35% ולהעבירו לרשויות המס. בית המשפט קבע כי הריבית על פסק הדין אכן חייבת במס הכנסה וכי על המבטחת לבצע את הניכוי כנדרש בחוק. נימוקיו של בית המשפט החלו בפרשנות המונח "ריבית" בפקודת מס הכנסה, החל על נזקי רכוש וכולל פיצוי בגין שווי זמן של כסף. הפקודה, הם טענו, אינה מגבילה את הגדרתה לריבית בין לווים למלווים, אלא חלה על ריבית המשולמת בעקבות פסק דין לפיצוי נזקי רכוש. אותה פרשנות יושמה גם לגבי פיצויי נזקי גוף, כאשר בית המשפט לא ראה הבדל עקרוני בין שני המקרים. הריבית שנפסקת בתביעות נזיקין, הסביר בית המשפט, משמשת כפיצוי בגין הלנת כספים על ידי העבריין והיא אכן ריבית על פי החוק, למרות טענות אפשריות המבוססות על צדק. כמו כן, דחה בית המשפט את הטענה כי הריבית המתקבלת פטורה ממס הכנסה לפי סעיף 9(7) לפקודה, שעניינו פיצוי בגין מוות או פציעה. המילה "הון" בסעיף נחשבה מכוונת ומעידה על כוונת המחוקק להגביל את הפטור לסכום הקרן. לבסוף, התייחס בית המשפט לרטרואקטיביות של תקנות מס הכנסה וטען כי חובת הניכוי חלה בעת התשלום בפועל ולא בעת צבירת הריבית, ולכן התקנות חלות על המקרה הנוכחי. לפיכך נדחה הערעור, ושני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם.