ער"מ 5256-09-13

תקציר

התיק נסוב סביב השאלה האם יש לחייב את החברה המשיבה להעמיד ערבות להבטחת הוצאות המערערת בערעור על החלטות מרובות של רשם בית המשפט. הרשם פסק לטובת המשיבים במספר הזדמנויות, והורה לחברה להמציא ערבות להוצאות המשיבים, דבר שהחברה לא עשתה, מה שהוביל לדחיית ערעורם. המשיבים עבדו בחברה וזכו בתביעה נגדם בבית הדין האזורי בגין שכר שלא שולם, פיצויי פיטורים והטבות נוספות, שגם אותן החברה לא שילמה. החברה טענה כי חיובם בערבות ייצור "מעגל קסמים" שיפגע בזכותם לגשת לערכאות, כפי שמבטיח סעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה, מה גם שמצבם הכלכלי הרעוע הוא נושא הליבה שעל הפרק. מנגד, טענו המשיבים כי חוסר יכולתה של החברה לשלם את ההוצאות שנפסקו נגדה וחוסר תום הלב שלה בגרירת ההליכים מצדיקים את דרישת הערבות. בית המשפט קבע, כי מאחר שהערעורים התמקדו בסוגיית הפקדת הערבות, ומאחר שבתקנות בית הדין לעבודה אין הוראות דומות לתקנות סדר הדין האזרחי בדבר חובת הפקדת ערובה, אין לשלול מהחברה את הזכות לערער על החלטות הרשם, מה גם שלא הייתה מחלוקת בדבר מצבה הכלכלי הירוד. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לתת משקל רב לכך שערעורים אלה נגעו במישרין להפקדת הערבות, ועל כן הבקשה לשחרור בערבות במקרה זה נדחתה. השופט גם התווה את הליך הערעור בהמשך.