עמ"נ 57263-11-13

תקציר

פסק הדין דוחה את ערעור התובעים על ההחלטה לחייב אותם בארנונה עבור שטח מרפסת. המרפסת המדוברת, למרות שנרשמה כרכוש משותף, נקבעה על ידי בית המשפט כנמצאת בשימושו הבלעדי של התובעים, מה שמקנה להם את הקשר הקרוב ביותר לנכס ובכך הופך אותם לחייבים במיסים. התובעים טענו כי השיהוי בהגשת השגה לשנת המס 2013 אמור לאפשר להם להעלות את טענותיהם בהליך המשפטי הנוכחי. בית המשפט דחה טענה זו בקובעו כי ניתן להעלות את הטענה רק בהליכים משפטיים שאינם קשורים להתנגדויות וערעורים וכי התובע לא קיבל רשות מבית המשפט לעשות כן. עוד צוין בפסק הדין כי ההגדרה של מחזיק בנכס, לצורך ארנונה, אין פירושה בהכרח בעל הנכס, אלא בעל הקשר הקרוב ביותר אליו, שהוא בדרך כלל האדם המשתמש בנכס ונהנה ממנו. במקרה דנן, ועדת הערר מצאה, על סמך חומר הראיות, כי לתובע הייתה גישה נוחה למרפסת ושימוש בה, בניגוד לשאר הדיירים, ולכן היא המחזיקה וחייבת במיסים. יתר על כן, גם השגותיו והצהרותיו הקודמות של התובעים הכירו בבעלותם על המרפסת לצורכי מס. ההחלטה שהתקבלה בוועדת הערר נמצאה סבירה ומבוססת על ראיות עובדתיות ולכן לא ניתן היה לפסול אותה על ידי בית המשפט. פסק הדין מורה לתובע לכסות את הוצאות המשיב, בסך 11,800 ₪, שינוכו מהפיקדון שהפקידו.