ת"א 2584/04

תקציר

מינהל מקרקעי ישראל מנהל קרקעות הידועות כמגרשים 59 ו-57, אשר בבעלות רשות הפיתוח. המנהל האזרחי טוען כי הנתבעים השתלטו באופן בלתי חוקי על חלקים מהקרקע ובנו מבנים ללא היתר. הנתבעים 1, רבקה דמרי ובעלה השתלטו שלא כדין על מגרש 59 בשטח של כ-31 מ"ר ובנו שטח של כ-31 מ"ר. בניין. נאשם 2, אשר דמרי, משתרע על מגרש 59 בשטח של כ-176 מ"ר ובנה מבנים בשטח כולל של כ-75 מ"ר. הנתבעים 3 ו-4, ח.ח. שאול וחבצלת דמרי, תופסים שטח של כ-170 מ"ר במגרש 57 והקימו בו מבנים. המנהל האזרחי דורש לפנות את הנאשמים ולהרוס את המבנים שהקימו. הנתבעים טוענים כי הם מחזיקים בקרקע מזה עשרות שנים, וכי התובעת לא התנגדה ולכן אין לפנותם ללא פיצוי על השקעותיהם. כל אחד מהנתבעים טוען כי המבנים בהם הוא מתגורר נבנו בידיעתו או באישורו של התובע, חלקם אף טוענים כי יש להם היתר או חוזה עם התובע. בית המשפט מוצא כי הנתבעים 2, 3 ו-4 מתגוררים בנכסים מזה שנים רבות בידיעת התובעת וללא התנגדות. הם נחשבים כבעלי הרשאה משתמעת הניתנת לביטול. עם זאת, טענתה של הנתבעת 1 כי היא מחזיקה בה משנת 1994 אינה משכנעת. בית המשפט מורה לנתבעת 1 לפנות את הקרקע ולהרוס את המבנה שהקימה. כמו כן היא נדרשת לשלם את הוצאות המשפט של התובע ואת שכר טרחת עורך הדין. גם הנתבעים 2, 3 ו-4 נדרשים לפנות את הקרקע ולהרוס את המבנים שבנו, אך ביצוע הפינוי מתעכב בשנה כדי לאפשר להם לתבוע פיצויים בגין השקעתם בקרקע. כמו כן הם נדרשים לשלם את הוצאותיו המשפטיות של התובע ואת שכר טרחת עורך דינו, ביחד ולחוד עם הנתבע 1. בית המשפט מבהיר כי אינו מתנה את הפינוי בפיצוי.