דמ"ש 15096-01-09

תקציר

התובעת, שעבדה אצל הנתבעת בסך הכל 28 חודשים, התפטרה מעבודתה על מנת לטפל בתינוקה שזה עתה נולד. בעקבות התפטרותה התגלעו מספר מחלוקות בין התובעת לנתבעת בנוגע לפיצויי הפיטורים של התובעת. התובעת טענה כי שכרה הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים גבוה מזה שקבעה הנתבעת, וכי היא זכאית לפיצויי פיטורים נוספים. עם זאת, בית הדין מצא כי שכרה הקבוע של התובעת, בהתאם לתקנות פיצויי פיטורים, עמד על 6,500 ₪ לתקופה השנייה להעסקתה. עוד קבע בית המשפט כי לא קוימה זכותה של התובעת לתבוע את ההפרש בפיצויי הפיטורים, שכן היא כבר קיבלה תשלומים העולים על הסכום המגיע לה כדין. מחלוקת נוספת נסבה על תביעתה של התובעת לשווי תגמולים עבור חודש יולי 2006, אשר הנתבעת ניכתה משכרה אך לטענתה לא העבירה לחברת הביטוח. בית המשפט מצא כי הנתבעת אכן העבירה את מלוא הסכום לחברת הביטוח, ובכך דחה את תביעת התובע. בנוסף, התובעת תבעה מהנתבעת פיצויי פיטורים במקור הידועים גם בשם פיצויי הלנה, בגין איחור בתשלום פיצויי פיטורים. עם זאת, בית המשפט קבע כי תביעת התובע לפיצוי זה הוגשה מעבר לתקופת ההתיישנות הסטטוטורית ולכן התיישנה. עם זאת, בית המשפט דן לגופה של התביעה והגיע למסקנה כי האיחור של הנתבעת בתשלום פיצויי הפיטורים לא נבע מכוונת-זדון אלא מחוסר אחריות וחוסר ידיעה לגבי ההליך. לפיכך, לו הייתה התביעה בתוך תקופת ההתיישנות, היה בית המשפט מורה לנתבעת לשלם מחצית מפיצויי הפיטורים בגין התקופה שמיום 14.9.2008 ועד ליום 17.11.2008, מועד שחרור פיצויי הפיטורים בסופו של דבר. לבסוף, בית המשפט הורה לתובע לשאת בהוצאות הנתבע בסך 7,500 ₪, שישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.