ת"א 43649-07-18

תקציר

פסק הדין מורה לנתבעים לפנות חלקת קרקע השייכת לתובע, עמיגור, ולשלם דמי שימוש בסך 27,000 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה. כמו כן חויבו הנתבעים בהוצאות המשפט של התובעת, בסך 10,000 ₪. פסק דין זה ניתן בעקבות תביעה שהגיש עמיגור, המבקשת לפנות את הנתבעות – אם ובתה – מהחלקה המדוברת, הממוקמת בניצן ב', ולחייב אותן בדמי שימוש הולמים בגין התקופה בה השתלטו על הקרקע. האם קיבלה במקור היתר להתגורר בקרקע באופן זמני לאחר ההתנתקות, אך עמיגור טען כי היתר זה בוטל לאחר שהאם עברה להתגורר בו קבע. הבת נשארה בנכס, מה שהוביל את עמיגור להגיש את התביעה. בפסק הדין הכיר בית המשפט בנסיבות הייחודיות של ההתנתקות ובקשיים שעמדו בפני המפונים, והכיר בכך שפתרון הדיור הזמני שסיפקה המדינה אינו מספק למשפחות רבות. עם זאת, היא לא פטרה את הנתבעים מתשלום דמי שימוש, מה גם שהבת לא עמדה בדרישות להמשיך להחזיק בקרקע. בית המשפט קבע כי דמי השימוש הראויים הם אלה שנקבעו בשמאות, אשר חישבה את שכר הטרחה על בסיס שווי השוק של הנכס, בהנחה של שימוש חוקי ומותר - בסך של 30,000 ₪ לחודש, או 101,285 ₪ לרווח יזמי. אולם, בהתחשב בנסיבותיה הפרטניות של הבת, העניק לה בית המשפט הנחה של 5%, וקבע כי שכר הטרחה עומד על 27,000 שקל, שישולמו ביחד ולחוד על ידי הנתבעים. בנוסף, בית המשפט קבע כי על הנתבעים לפנות את הנכס עד למועד נקוב או לעמוד בפני פינוי.