עת"מ 33497-05-11

תקציר

העותרים, שרכשו זכויות חכירה לחלקת קרקע, ביקשו מהמשיבים אישור על היעדר חובות, אך בקשתם נדחתה. הם הגישו עתירה בטענה כי לפי סעיף 21 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה, הם פטורים מתשלום היטל השבחה, שחל במקום זאת על מינהל מקרקעי ישראל. המשיבים טענו כי יש לדחות את העתירה מחמת שיהוי וחוסר עילה, וכי הפטור אינו חל שכן העותרים היו הנהנים העיקריים מתכנית ההשבחה. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות המשיבים בדבר שיהוי ועילה, והסכים עם פרשנות העותרים לסעיף 21, שהבטיחה כי הנהנה האמיתי מתכנית ההשבחה ישלם את ההיטל. בית המשפט קבע כי מנהל מקרקעי ישראל, שהרוויח משינוי ייעוד הקרקע, הוא הנהנה האמיתי. בית המשפט דחה גם את טענת המשיבים כי העותרים התחייבו לשלם את היטל ההשבחה בחוזה שלהם עם החוכרים הקודמים, וקבע כי הדבר חל רק על מערכת היחסים הפנימית בין הצדדים. עם זאת, בית המשפט דחה את העתירה ככל שהיא נוגעת לחובות אחרות שהזכירו המשיבים, שכן העותרים לא ערערו עליהן. לפיכך, העתירה התקבלה באופן חלקי, תוך חיוב המשיבים בהוצאות העותרים.