בג"צ 3023/15

תקציר

לאחר ניתוח העתירות, הטיעונים והחומרים החסויים שהוצגו, פסק הדין מסיים לדחות את העתירות ולבטל את צווי הביניים. החומרים והעדויות הצביעו על כך שהטובין, כולל סיבים אופטיים, נועדו לשימוש בלתי חוקי, ואולי לטובת חמאס, ולכן תפיסתם והחרמתם היו מוצדקות על-פי תקנות ההגנה. ההחלטה מתווה את המסגרת החוקית: על פי חוק הפיקוח, ציוד דו-שימושי, כגון ציוד תקשורת, מחייב רישיון ספציפי כדי להיכנס לרצועת עזה. תקנה 74 מסמיכה את שר הביטחון להחרים טובין החשודים בסיוע לעבירות. חרף טענות העותרים בדבר חוסר מודעות לטובין המוברחים, הם לא הצליחו למנוע הכללת פריטים בלתי מורשים במשלוחם, וטענותיהם לא נתמכו בתצהירים או במסמכים רלוונטיים. הראיות הצביעו על קשר בין העותרים לבין אנשים הקשורים לחמאס, מה שהצדיק עוד יותר את מעשיו של השר. צו ההחרמה משמש כאמצעי מניעה נגד הברחת ציוד דו-שימושי לרצועה ומגביר את האכיפה הביטחונית. צוין כי לעותרים יש אפשרות משפטית לתבוע פיצויים מהאחראים לכאורה להברחה. בית המשפט לא מצא כל פגיעה בזכות השימוע של העותרים והגיע למסקנה כי הסיבות למעשיהם של המשיבים נמסרו כראוי. תוך הכרה בטעות פרוצדורלית בכך שלא פירטה את כל הטובין שנתפסו, היא נחשבה בלתי מזיקה, שכן העותרים היו מודעים לאופי התפיסה. פסק הדין דוחה את העתירות, ממשיך להחרים סחורה ומורה לעותרים לכסות את הוצאות המשפט של המשיבים.