ת"א 38231-06-19

תקציר

התובע, חובש ומתנדב במגן דוד אדום (מד"א) ובאיחוד הצלה, תבע שבעה נתבעים בגין לשון הרע בגין אירועים נפרדים שהתרחשו בין השנים 2017 ל-2019. האירועים כללו את התובע המספק שירותי רפואת חירום והנתבעים השמיעו הערות משפילות כלפיו, בין אם באמצעות פוסטים כתובים ברשתות החברתיות ובין אם באמצעות אמירות בעל פה שנאמרו בשעת חירום. הנתבעים טענו כי אין בפרסומיהם משום לשון הרע והעלו מספר הגנות, בהן טריוויאליות, אמת בפרסום ותום לב. בית המשפט פסק לטובת התובע, בקובעו כי כל שבעת הנתבעים אכן השמיצו אותו. בית המשפט קבע כי הפרסומים, במיוחד אלה שנעשו בשעת חירום, משפילים את התובע והופכים אותו למטרה לבוז וללעג. בית המשפט דחה את הגנת האמת של הנאשמים, וקבע כי הם לא ערכו בדיקות סבירות לאימות אמיתות פרסומיהם, שהתבססו במידה רבה על שמועות ודעות קדומות. בנוסף, קבע בית המשפט כי הנתבעים פעלו בחוסר תום לב, כחלק ממסע הכפשה מתואם נגד התובע בשל יריבות בסיסית בין ארגונים המספקים שירותי רפואת חירום. כתוצאה מכך, בית המשפט הורה לכל אחד מהנתבעים לשלם לתובע פיצויים ללא הוכחת נזק. נאשמים שהשמיעו הערות גנאי במהלך טיפול חירום חויבו לשלם 10,000 שקל כל אחד, ומי שחילק מידע לאחר האירועים חויב לשלם 7,500 שקל כל אחד. כמו כן חויבו הנתבעים לשאת במלוא הוצאותיו של התובע, לרבות הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 35,100 ₪. בית המשפט הדגיש את חומרת אמירות הגנאי במצבי חירום, אשר פגעו לא רק בתובע אלא גם בחולים ובני משפחותיהם.