ת"פ 59030-12-20

תקציר

התיק סובב סביב הנאשם, שהואשם בעבירה מנהלית של דיג ברשת ללא רישיון. הנאשם ביקש להישפט, אך כתב האישום הוגש שנה וחודשיים לאחר מכן. על פי החוק, כתב אישום בגין עבירה מנהלית כאמור יוגש בתוך שנה מיום ביצוע העבירה, או שנה מיום הגשת הבקשה למשפט. הנאשם טען כי יש למחוק את כתב האישום מחמת התיישנות. מנגד, טענה המאשימה כי אין להחיל את תקופת ההתיישנות, שכן הקנס הוטל בתוך שלושה חודשים מיום ביצוע העבירה, וכתב האישום הוגש פחות מחמש שנים לאחר הבקשה להישפט. השופט פתח וציין כי קיים פער חקיקתי בחוק, שאינו מציין במפורש את מסגרת הזמן להגשת כתב אישום לאחר בקשה למשפט בתיקי עבירות מנהליות. הם קבעו כי אמנם לא ניתן לבטל את כתב האישום על סמך תקופת ההתיישנות, אך השיהוי הניכר בהגשת כתב האישום – מעבר לשנה שנקבעה לעבירה – מצדיק את ביטולו בעילה של הגנה מפני צדק. החלטה זו מוצדקת, קבע השופט, בחוש הצדק וההגינות, בתכליתו של חוק העבירות המינהליות ובתיקוני החקיקה ובסדרי הדין של היועץ המשפטי לממשלה שמטרתם להגביל את זמני ההעמדה לדין. זאת ועוד, השופט הדגיש כי עבירה מנהלית זו, המסווגת כחטא, היא מינורית יחסית, והפגיעה באינטרס הציבורי במקרה זה אינה משמעותית דיה כדי לגבור על זכותו של הנאשם לביטול האישומים נגדו בשל השיהוי.