בג"צ 6299/93

תקציר

העתירה, שהופנתה לבית הדין הארצי לעבודה, מבקשת לערער על פיטורי עובד עיריית תל אביב-יפו. העותר, שעבד בעירייה במשך ארבע שנים, פוטר על רקע חשדות להתנהגות בלתי הולמת חמורה. על פי העתירה, יש לראות את הפיטורים כפסולים, שכן הם לא בוצעו בהתאם להוראות חוק שירות המדינה (משמעת). השאלה המשפטית המרכזית נסובה סביב פרשנותו של סעיף 68 לחוק זה, שעניינו פיטורי עובדי מדינה מטעמי משמעת. העותרת טוענת כי שגה בית הדין טעות מהותית בפרשנות סעיף זה, וכי רק עובדים קבועים שמונו כדין ראויים להגנות שהוא מקנה. העירייה, לעומת זאת, טוענת כי העותר, שלא מונה פורמלית, אינו זכאי להגנות אלה. בית הדין לעבודה, הן בערכאה האזורית והן בערכאה הארצית, פסק לטובת העירייה, וקבע כי העותרת אינה עובדת קבועה לפי פקודת העיריות, ועל כן סעיף 68 אינו חל. לטענת העותר, בפסק דין זה נפלה טעות משפטית משמעותית בעלת השלכות על מגזר רחב של עובדים. השופטת שטרסברג-כהן, בהסכמת השופטים לוין וקדמי, מגיעה למסקנה כי פרשנותו של בית הדין לעבודה מבוססת ונטולת טעויות משפטיות. ההחלטה מדגישה כי מעמדו של העותר כעובד שהשלים את תקופת הניסיון אך לא מונה באופן פורמלי צריך לעלות בקנה אחד עם התכלית החקיקתית והמדיניות המשפטית הראויה. מאחר שסעיף 68 מגביל את יכולתו של מעסיק לפטר עובדים, יש לפרשו בצמצום. הואיל והעותרת לא מונתה על פי המנגנונים שנקבעו, אין היא יכולה ליהנות מההגנות שמקנה סעיף זה. יתר על כן, פירוש הסעיף כך שיכלול את העותרת ייצור אי שוויון בין עובדים שקיבלו מינויים פורמליים לבין אלה שלא. מטעמים אלה נדחית העתירה, והעותר חויב לשלם לעירייה הוצאות בסך 3,500 ₪.