עמ"ת 30464-02-11

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לערעור על החלטה לשחרר משיב ללא תנאי על יסוד קביעה כי כתב האישום נגדו הוגש ללא סמכות. בערעור נטען כי יש לבטל את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, שכן כתב האישום הוגש כראוי על ידי התביעה המשטרתית. נגד המשיב ונגד שניים נוספים הוגש כתב אישום בגין עבירות אלימות, לרבות איומים ותקיפת עובדי החברה וכן שוטרים. הערכאה הנמוכה יותר קבעה כי חלקו של המשיב באירועים שהתרחשו במשרדי החברה היה פחות משמעותי משותפיו, ואין ראיות למעורבותו בעבירות נגד הפקידים. עם זאת, בערעור מודגש כי די היה בנוכחותו במקום ובהתנהגותו כדי לבסס שותפות לדבר עבירה. בנוסף, הערעור מערער על החלטת הערכאה הנמוכה יותר להפריד בין האירועים בחברה לבין האירועים שהתרחשו בתחנת המשטרה, בטענה כי הם יצרו רצף אירועים אחד. בערר נטען כי לפרקליט המחוז הייתה סמכות להעביר את התיק לידי התביעה המשטרתית, שכן העבירות היו שלובות זו בזו ונפלו בתחום סמכותה של התביעה המשטרתית. כמו כן, ההחלטה על פיצול כתב האישום הייתה החלטה מנהלית, שאינה נתונה לביקורת שיפוטית, ויש לכבד את שיקול דעתו של פרקליט המחוז. הערעור גם מפריך את החלטת הערכאה הנמוכה שלא לעכב את ביצוע השחרור, תוך הדגשת זכותו של המשיב שעניינו ייבחן בערכאה גבוהה יותר. נוכח עברו הפלילי העשיר של המשיב ואופי העבירות, הערר מוצא כי אין מקום לשחררו ללא תנאים מבלי לבחון חלופות. לפיכך, יש בערעור כדי לבסס עילה לכאורה נגד המשיב, ובשל מסוכנותו והרשעותיו הקודמות, ייעצר המשיב עד לצו אחר. שירות המבחן נדרש להגיש תסקיר על המשיב, ובית משפט השלום יבחן אפשרויות אחרות מלבד מעצר.