ת"א 36309-05-22

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת כספית הנוגעת לתביעת פירעון חוב שהגישו בני הזוג חבוט נגד עו"ד צברי ומימוש משכון להבטחת החוב האמור לאחר מכן. בית המשפט מתייחס תחילה למהות התביעה, וקובע כי מדובר בתביעת סעד כספי ולא בתביעה הצהרתית במקרקעין. מסקנה זו מבוססת על ההבנה כי ליבת המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב קיומו או העדרו של חוב כספי, והסעד ההצהרתי המבוקש בדבר פירעון חוב זה הוא מהותי לערכה הכספי של התביעה. משכך, קובע בית המשפט כי הסעד המבוקש הינו כספי במהותו, חרף הבקשה הנוספת להצהרה בדבר בטלות המשכון. מאחר שהתביעה היא כספית במהותה, סמכותו של בית המשפט נקבעת על פי שווי הסעד המבוקש. במקרה זה, שווי החוב כאמור בתיק ההוצאה לפועל הינו 1,800,000 ₪, אשר מצוי בסמכותו של בית משפט השלום. פסק הדין דן גם בטענה כי רשם ההוצאה לפועל הוא הפורום המתאים לדון בתובענה, בהתבסס על סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל ופסק דין קודם בערעור אזרחי מס' 15284-09-20. בית המשפט דוחה טענה זו, שכן רשם ההוצאה לפועל כבר קבע כי הוא אינו הרשות המוסמכת לדון בתביעה, בשל מועד רישומו מחדש של המשכון. בית המשפט מציין כי כוונת הסכמת הצדדים בערעור הייתה שהטענות יידונו לגופן, ומאחר שרשם ההוצאה לפועל אינו הפורום המתאים, יש להפנות את הטענות לבית המשפט המוסמך. בנוסף, תחום השיפוט המקומי הוא בית משפט השלום במחוז תל אביב, שכן מקום מגוריו ומשרדו של עו"ד צברי ממוקמים שניהם בתל אביב, והשירותים המדוברים ניתנו שם. לבסוף, צו המניעה הארעי שניתן על ידי בית המשפט, בהסכמת שני הצדדים, נשמר עד להחלטת בית משפט השלום בבקשה לצו מניעה זמני. בית המשפט אינו פוסק לאף צד הוצאות, בהתחשב בנסיבות המקרה ובעובדה שהבקשה לסעד זמני לא נבחנה לגופה.