ת"פ 4/87

תקציר

בית המשפט דחה בקשה לצו הריסה ללא הרשעה לשתי מרפסות שנבנו שלא כדין לפי סעיף 212(5) לחוק התכנון והבניה. המבקש לא הביא ראיות מספיקות כדי לעמוד בתנאי החוק, הדורשים הוכחת עבירה, הרשעה פוטנציאלית וחוסר אפשרות לענישה. בית המשפט קבע כי סטנדרט ההוכחה לבקשות לפי סעיף 212 שקול לזה של הליכים פליליים. מאחר שהמשיבים זוכו בעבר מעבירת בנייה בלתי חוקית לגבי אותו בניין, חל עקרון ההשתק, כלומר הצדדים הושתקו מלדון מחדש בנושא. זאת ועוד, בית המשפט הפעיל את שיקול דעתו שלא להוציא את צו ההריסה, שכן חלף זמן מאז ביצוע העבירה, והבנייה הבלתי חוקית לבדה לא היוותה סיבה מספקת. טענת המבקש כי הצו התבקש מטעמים אסתטיים אינה נתמכת ואינה משכנעת. בנוסף, קיבל בית המשפט את טענת המשיבים כי החברה הושתקה מלדון מחדש בשאלות עובדתיות שכבר הוכרעו לטובתם במשפט קודם, למרות עילות תביעה שונות.