ת"א 21235-12-13

תקציר

התובעת, צורפת במקצועה, פתחה בפברואר 2010 חנות מקוונת ב-Etsy, זירת מסחר עולמית למסחר מקומי ובינלאומי בעבודות יד ואספנות, בסיועו של הנתבע, משווק. החנות נקראה על שם התובעת, "נטע וולפה". היחסים בין הצדדים היו פוריים ורווחיים עד שנת 2012, מה שהוביל אותם לנהל משא ומתן להקמת חברת מיזם משותף. אלא שהמשא ומתן עלה בתוהו, והתובעת סיימה את קשריה העסקיים עם הנתבע בפברואר 2013. ליבת המחלוקת הייתה סביב הבעלות בחנות המקוונת והזכויות על תכניה, לרבות עיצובי התכשיטים של התובעת, צילומים וטקסטים תיאוריים. התובעת טענה כי הוסכם בין הצדדים כי החנות תועבר אליה, ואילו הנתבע טען כי הוא הבעלים של החנות ותכולתה, שכן הוא בנה וניהל אותה. בית המשפט קבע כי לנתבע אין כל זכות יוצרים על החנות משום שלא יכול היה להוכיח מקוריות או יצירתיות כלשהי בהקמתה, ולכן הוא אינו זכאי לזכויות קנייניות או מוסריות כלשהן עליה. כתוצאה מכך, אף אחד מהצדדים לא היה בעל זכויות היוצרים בחנות. באשר להמשך השימוש בחנות לאחר סיום השותפות, קבע בית המשפט כי לנתבעת זכות גישה לחנות אך עליה להסיר כל תוכן המשויך לתובע. עוד נמצא כי הנתבע הפר את זכויותיה הקנייניות והמוסריות של התובעת בתכשיטיה ובטקסטים שלה, שכן המשיך להציג ולמכור אותם תחת שם חנות אחר גם לאחר סיום השותפות. מבחינת הפיצויים, בית המשפט חייב את הנתבעת לשלם לתובעת 40,000 ₪ בגין הפרת זכויותיה בתכשיטים ועוד 1,000 ₪ בגין שימוש באחד המשפטים התיאוריים שלה. כמו כן ניתן לנתבע צו מניעה האוסר עליו לעשות שימוש בעיצובי התכשיטים והצילומים של התובעת. התובע חויב לשלם לנתבע 3,000 ₪ בגין שימוש בתצלומיו ובתיאוריו לאחר סיום השותפות, תוך פגיעה בזכויותיו הקנייניות והמוסריות. כל צד חויב לשלם את הוצאותיו המשפטיות של הצד השני, בסך 15,000 ₪ ו-3,000 ₪, בהתאמה.