ע"א 680/83

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על מכירת דירה, בה הרוכשים (המערערים) לא שילמו את מלוא המחיר למוכר (המשיב) במועד. המשיב ידע כי המערערים יממנו את הרכישה באמצעות הלוואה המובטחת במשכנתא על הדירה, אך בחוזה נקבע כי רישום הדירה לא יועבר עד לתשלום מלוא המחיר. לאחר שהרוכשים החמיצו את מועד התשלום, דרש מהם המשיב לפנות את הדירה. בית משפט השלום דחה את טענת המשיב, אך בית המשפט המחוזי הפך החלטה זו. הערעור לבית המשפט העליון התמקד בשאלה האם המשיבה ביטלה את החוזה כדין והייתה זכאית לפנות את המערערים. בית המשפט העליון קבע, כי ידיעתו של המשיב כי המערערים ישלמו באמצעות הלוואה משמעה העברה ותשלום בו זמנית, והמשיב לא ויתר על תנאי זה. עם זאת, המשיב לא ביטל למעשה את החוזה בהודעתו למערערים, שכן הוא לא היה חד משמעי. תחת זאת, המשיב הציע למערערים הזדמנות למלא את התחייבויותיהם על פי החוזה, אך המשיב סירב למלא את התחייבויותיו. זאת ועוד, דרישת המשיב לתשלום במזומן הייתה בלתי סבירה, וסירובו לקבל שיק בנקאי שהונפק בפקודת המערערים היה מעשה של חוסר תום לב. לפיכך, החוזה נותר בתוקפו, ולמשיבה לא הייתה עילה לפנות את המערערים. עוד ציין בית המשפט כי מעשיה של המשיבה מצביעים על חוסר תום לב בקיום החוזה. בסופו של דבר קיבל בית המשפט העליון את הערעור, ביטל את צו הפינוי של בית המשפט המחוזי והחזיר את התיק לבית משפט השלום לצורך קביעת חובותיהם הכספיים של המערערים כלפי המשיב, תוך התחשבות בעקרונות שהותוו בפסק הדין. למערערים נפסקו הוצאות בסך 150,000 ₪, והמשיב חויב לשלם את הוצאותיהם בבית המשפט המחוזי.