בש"פ 10029/03

תקציר

המערער, יליד 1979, הואשם בבית משפט השלום בתל אביב-יפו בעבירות סמים, לרבות סחר בסמים מסוכנים כגון MDMA, קנבוס ואל-אס-די, החזקת סמים והפרעה לשוטר. בית משפט השלום הורה על שחרורו לקהילה טיפולית במעצר בית, אך בית המשפט המחוזי הפך החלטה זו ועצר אותו. המערער ערער, ובא כוחו טען לשחרורו למכון גמילה, בנימוק של גילו הצעיר, היעדר עבר פלילי, נישואין ורצון כן לעבור שיקום. בתוך כך, הדגישה המדינה את מעורבותו העמוקה של המערער בעבירות סמים מסוכנים ואת הצורך במעצר. בית המשפט העליון, שהכיר בחומרת התכונות, אך הכיר בפוטנציאל השיקום של המערער, בגילו ובנסיבותיו האישיות, החליט לשחררו למוסד גמילה בתנאים שנקבעו על ידי בית משפט השלום. החלטה זו באה לתת למערער הזדמנות שנייה, בתקווה שילך בדרך הישר לעבר עתיד טוב יותר. פסק הדין, שניתן בזהירות, משקף את אופיין החריג של חלופות מעצר מסוג זה, תוך הדגשה כי יש להתייחס לשיקום במהלך גזר הדין.