בש"פ 10307/07

תקציר

בערעור שבפני בית המשפט ערערה המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים לדחות את הבקשה להארכת מעצרם של המשיבים עד לסיום ההליכים המשפטיים. המשיבים הואשמו בקטטה אלימה בחתונה, כאשר המשיב מס' 1 הואשם בדקירה והמשיב מס' 2 הואשם בתקיפה באמצעות זכוכית שבורה. בית המשפט המחוזי קבע בעבר כי הראיות נגד המשיבים הן בעצימות נמוכה, ומסתמכות בעיקר על עדויות בעלי עניין, ובחר לשחרר את המשיבים למעצר בית כחלופה למעצר. בית המשפט שקל את מקום מעצר הבית שלהם, היעדר עבר פלילי משמעותי והמלצות שירות המבחן. עם זאת, טענה המדינה כי בית משפט קמא טעה בהדגשת האכיפה המפלה, לא שקל כראוי את רישומיהם הפליליים של המשיבים והמעיט בערכן של הראיות המפלילות, לרבות עדויות רבות של עדי ראייה לדקירה. כמו כן, הועלה חשש כי המפקחים המוצעים על המשיבים במעצר בית עלולים להיות בלתי מתאימים בשל התנהלות עבריינית בעבר. שופט הערעור, לאחר שבחן את חומר הראיות, מצא כי קיים בסיס ראייתי מספיק כדי לתמוך באישומים נגד המשיבים. נקבע כי נשקפת מהמשיבים סכנה משמעותית, נוכח רישומם הפלילי והפרת תנאי החוק. משכך, התקבל הערעור, והמשיבים נצטוו להותיר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים. בנוסף, בית המשפט הדגיש את הצורך בהמשך החקירה כדי להתמודד עם הטענות בדבר אכיפה בררנית, דבר שעלול להשפיע על אסטרטגיות משפטיות עתידיות ועל עילות פוטנציאליות לבחינה מחדש בהתבסס על הצעות מעצר חלופיות.