ע"פ 43480-11-19

תקציר

הערעור מתייחס להרשעה בתקיפה הגורמת חבלה של ממש, הנובעת מסכסוך על מקום חניה. המערער טען כי בית משפט קמא התעלם מאמירותיו הספונטניות הראשוניות של המתלוננת, כי הקורבן אינו אמין וכי גרסתו לאירועים אינה אפשרית. עם זאת, ערכאת הערעור דחתה את הערעור ואישרה את פסק דינו של בית משפט קמא. הם מצאו כי החלטתו של בית משפט קמא התבססה על הערכה מקיפה של חומר הראיות, לרבות עדויות עדים, מסמכים רפואיים ותצלומים. השופטים הדגישו כי אל לערכאות הערעור לגבור על ממצאי עובדה ומהימנות של בתי משפט פרוצדורליים, אלא אם קיימות נסיבות חריגות, שלא התקיימו במקרה זה. עדותה של המתלוננת, יחד עם ראיות תומכות, נמצאו אמינות. זאת ועוד, בית המשפט דחה את טענות המערער בדבר סירובו של הנפגע לקבל טיפול רפואי, והסביר כי הפגיעות היו קלות ואינן דורשות התערבות מעבר לשיכוך כאבים. כל אחד מהשופטים הסכים כי החלטתו של בית משפט קמא הייתה מבוססת, ודיברה על דחיית הערעור. עוד ציינו השופטים באופן קולקטיבי כי ניתן היה לשקול עונש ללא הרשעה, אך סירובו של המערער להכיר במעשיו הפסולים שלל אפשרות זו.