עש"מ 4203/07

תקציר

הכרעת הדין דנה בערעורו של עובד מדינה שהורשע בשורה של עבירות לפי חוק המשמעת ונידון לפיטורים ולנזיפה חמורה על ידי בית הדין למשמעת. העבירות נגעו להתנהלותו במסגרת תפקידו כעובד בכיר במינהל מקרקעי ישראל. המערער טען כי הרשעתו היא כפולה וכי העונש חמור מדי. עם זאת, בית הדין לא מצא עילה להתערב בהחלטת בית הדין למשמעת. נקבע כי ריבוי העבירות אינו נובע ממעשה אחד אלא מסדרה אחת של מעשים, וכל סעיף בדין המשמעתי מהווה עבירה נפרדת. אשר לקלון המערער, הסכים בית הדין עם קביעתו של בית הדין למשמעת כי היא קיימת במקרה דנן וכי הרשעה בזיוף, למעט בנסיבות חריגות, היא אכן כתם קלון. בית המשפט הכיר ברקורד השירות הארוך והמוערך של המערער, בנסיבותיו האישיות ובזיכוי החלקי שקיבל בבית משפט השלום. עם זאת, בית המשפט הדגיש את הצורך לשים בראש סדר העדיפויות את האינטרס הציבורי, ובפרט את שימור התדמית והאמון בשירות הציבורי. משכך, הגיע בית הדין למסקנה כי הפיטורים היו מוצדקים, נוכח מעמדו הבכיר של המערער וחשיבות השמירה על אמות המידה הגבוהות ביותר של התנהגות בשירות המדינה. בית המשפט התייחס גם לסוגיית הגמלאות של המערער והמליץ לחשב ארבע שנים מתקופת השעייתו לצורכי ותק לצורך קביעת זכאותו לפנסיה, בהתחשב בהפרשותיו ונסיבותיו האישיות. למרות ההמלצה, בית הדין לא מצא עילה להתערב בערעור ואישר את החלטת בית הדין למשמעת.