ע"א 1389/06

תקציר

הערעור מערער על פסק דין של בית המשפט המחוזי האוכף תניית פיצוי מוסכמת בעקבות השתהות המערערת בהעברת זכויות מסוימות למשיב כפי שנקבעו בחוזה מכר. ערכאת הערעור פותחת בקביעת המסגרת הנורמטיבית לפרשנות החוזה ולקביעת כוונת הצדדים, תוך הדגשה כי פרשנות חוזה היא שאלה שבדין, וכאשר פסק דינו של בית משפט קמא מבוסס על מסמכים בלבד, עומדת ערכאת הערעור על בסיס שווה. החוזה המדובר הכיל סעיף פיצוי מוסכם, שניתן להפעיל רק במקרים של הפרה יסודית. בית המשפט מפרש את החוזה ומגיע למסקנה כי הצדדים התכוונו שההפרה היסודית תוגבל לנכונות דברי המערערת בחוזה, ולא תכלול התחייבויות אחרות. מאחר שהשיהוי של המערערת בהעברת הזכויות נוגע לקטגוריה האחרונה, אין הוא נחשב להפרה יסודית. יתר על כן, בחינת הסוגיה מנקודת מבטם הסובייקטיבית של הצדדים או אינדיקציות חיצוניות אינה מעלה כוונה ברורה. בבואו לפרש את החוזה באופן אובייקטיבי, מוצא בית המשפט כי צדדים סבירים לא היו רואים באיחור רישום הזכויות תנאי יסודי. לפיכך, לא התקיימו התנאים להחלת סעיף הפיצוי המוסכם. בנוסף, בית המשפט דוחה את החלטת בית משפט קמא להוסיף מע"מ לסכום הפיצוי, שכן היא סותרת את לשונו הברורה של החוזה. משכך, הערעור מתקבל, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מתבטל והתביעה נדחית. המשיב מצווה להשיב את כל התשלומים ששולמו על פי פסק הדין, בתוספת ריבית, ולכסות את שכר טרחת עורך הדין של המערערת.