תמ"ש 11150/07

תקציר

הוריו של הנתבע 1 תבעו את בנם ואת גרושתו, הנתבעת 2, להשיב להם את הכסף שלטענתם הלוו להם לצורך רכישת דירה. הנתבעים חלקו על כך וטענו כי מדובר במתנה. בית המשפט פסק לטובת הנאשמים. טענת ההורים כי מדובר בהלוואה לא הייתה משכנעת, מה גם שהשיחות הכספיות בנוגע לדירה התנהלו אך ורק בין האב התובע לבין בנו, הנתבע. בית המשפט הדגיש כי פעולת מתן ההלוואה הינה חוזית ומחייבת קבלה מצד המקבל, דבר שהיה חסר לנתבעת 2. כמו כן, הדירה נרשמה על שם שני הנתבעים, דבר המעיד על כך שהתובעים ויתרו על כל תביעה לכסף כהלוואה. גם עדותם של התובעים בנוגע למניע שלהם להגשת התביעה – מצוקה כלכלית ומחסור בכספים – הופרכה, שכן הרישומים הראו כי היו להם חסכונות משמעותיים. בנוסף, עדותה של הנתבעת 2 נמצאה אמינה יותר, לרבות הסברה על השיקים עליהם חתמה ומסרה לתובעים, אשר מעולם לא נפדו. עוד ציין בית המשפט כי הנתבעת 2 לא עודכנה על הלוואה כלשהי בהליכים משפטיים קודמים, ובעלה לשעבר הסכים לדחות את התביעות הקשורות לכך. בסיכומו של דבר, הראיות הצביעו על כך שהכסף היה מתנה מהתובעים כדי לסייע לבנם להתחיל את חיי הנישואין שלו, והתביעה נגד הנתבע 2 נדחתה. גם הודעת הצד השלישי ששלח הנתבע 2 לנתבע 1 הפכה למיותרת ונצטוותה להימחק. התובעים חויבו לשלם את הוצאות המשפט של הנתבעים.