ע"א 564/71

תקציר

פסק הדין המדובר נסוב סביב מחלוקת על אמיתותה של צוואה בעקבות פטירתו של הרב אברהם נשר (אדלר) בשנת 1969. התיק עסק במסמך בן שני עמודים שהוגש כצוואת המנוח, כאשר העמוד הראשון כלל חתימה או סימני זיהוי כלשהם, ואילו העמוד השני הכיל את אישורו וחתימתו של המנוח יחד עם חתימות עדים. המחלוקת המרכזית נסובה סביב האותנטיות של הדף הראשון הלא חתום כחלק מהצוואה. בית המשפט העליון קבע כי ודאות מוחלטת בדבר אמיתותה של צוואה היא תנאי מוקדם לקיומה, וכל ספק בעניין זה מיטיב עם הפגיעה בתוקפה של הצוואה. במקרה ספציפי זה, קבע בית המשפט כי לא ניתן להוכיח את אמיתות העמוד הראשון מעבר לכל ספק, למרות עדותו של עורך הצוואה, שהיה אף הוא נהנה. נסיבות המקרה, לרבות סתירות בעדויות וחוסר עקביות בעיצוב המסמך, מטילות ספק משמעותי באמיתות העמוד הראשון. יתר על כן, בית המשפט התייחס לתקדים במשפט האנגלי בנוגע לצוואות מרובות עמודים, והדגיש את הצורך בזהירות מירבית כדי למנוע הונאה או זיוף פוטנציאליים. על פי תקדימים אלה, צוואה הכוללת מספר עמודים צריכה להיות כרוכה פיזית או מוחזקת יחד על ידי המצווה בעת הכרזתו ככזו. בית המשפט מצא כי הנסיבות אינן מאשרות כראוי את העמוד הראשון כחלק בלתי נפרד מהצוואה, במיוחד בהתחשב בפערים בנייר ובסגנונות ההקלדה בין שני העמודים. בסופו של דבר, הערעור התקבל, והחלטת בית המשפט המחוזי לקיים את הצוואה בוטלה. בית המשפט פסק למערערת, אשתו השנייה של המנוח, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין מהעיזבון, בסך 2,000 ליש"ט. פסק דין זה מדגיש את הדרישות המחמירות להוכחת אמיתות הצוואות, במיוחד אלה המשתרעות על פני עמודים רבים, ואת הצורך בראיות משכנעות לביסוס מהימנותן.