סע"ש 21099-11-22

תקציר

פסק הדין דן בסמכותם של בתי הדין לעבודה לדון בתביעות של סוהרים ושוטרים. על פי פסק הדין, לבתי הדין לעבודה אין סמכות לדון בתביעות מסוג זה, שכן הן מצויות בסמכותם של בתי המשפט לעניינים מנהליים. זאת, בשל אופיים המיוחד של תפקידי המשטרה ושירות בתי הסוהר, הנבדלים מאלה של עובדי מדינה אחרים. פסק הדין מצטט במפורש את סעיף 129 לפקודת בתי הסוהר ואת סעיף 93א לפקודת המשטרה, השוללים את סמכותם של בתי הדין לעבודה לדון בסוגיות הקשורות למעמדם או ל"מעמדם המעין" של סוהרים ושוטרים. אלה כוללים ענייני פיטורים, שחרור משירות והליכים משמעתיים. פסק הדין מדגיש כי כוונת המחוקק העומדת מאחורי סעיפים אלה היא להרחיק סוגיות מסוימות הקשורות למקצועות אלה מבתי הדין לעבודה, ועל בתי המשפט לעניינים מנהליים לדון בהם במקומם. המקרה הנדון, שעניינו טענת סוהר לאי קידום והטרדה, מצוי אפוא בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים. פסיקה אחרת תערער את המבנה הארגוני של השירות ואת המאפיינים המיוחדים של מקצועות אלה. לפיכך, בית הדין לעבודה מורה על מחיקת התביעה, ומורה לתובע להגישה לבית הדין המנהלי המוסמך במקומו. החלטה זו מתקבלת מבלי להטיל עלויות על אף אחד מהצדדים, והתיק נסגר.