ת"א 23346-09-19

תקציר

השופט דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע התיק הנדון. השופט נימק זאת בכך שפרק הזמן המדובר אינו ארוך מדי, וזכות הגישה של התובע לערכאות חשובה יותר מדחיית התביעה מטעמים פרוצדורליים. יתר על כן, ההגנה לא הוכיחה כל נזק ראייתי, וכוונת התובע להגיש תביעה נוספת כבר הייתה ידועה לתובע. לפיכך, טענת ההתיישנות והשיהוי נדחתה. באשר לטענה בדבר היעדר עילת תביעה אישית, צידד השופט במשיב. השופט פירש את עילת התביעה של המשיב כישירה ואישית ולא עקיפה או אגבית. עוד ציינה השופטת כי גם אם הנזק היה עקיף, קיימים חריגים לכלל לפיו נזק עקיף אינו מהווה עילת תביעה אישית. השופט הגיע למסקנה כי הקביעה אם מקרה זה מתאים לכלל או חריג לו מחייבת שמיעת ראיות והסקת מסקנות עובדתיות, דבר שאינו מתאים לדחייה על הסף. השופטת דחתה גם את הטענה כי המשיב מנסה לעקוף את הליך הפירוק. השופטת נימקה את החלטתה בכך שתביעת המשיב מופנית כלפי המבקש בלבד, ולא ניתן להגיש תביעה כזו למפרק כתביעת חוב. לפיכך, התביעה לא היוותה ניסיון לעקוף את הליכי הפירוק. לסיכום, דחתה השופטת את בקשת המבקש לדחייה על הסף. המבקש חויב לשלם את הוצאות המשיב, שנקבעו בסך 7,500 ₪, בתוך 30 יום. כמו כן חויבו הצדדים להשלים הליכים מקדמיים ולהגיש מסמכים ותצהירים שונים עד למועדים שנקבעו. השופט גם קבע פגישת קדם משפט לאחר הגשת התצהירים.