ת"א 6793-11-08

תקציר

המחלוקת היא על החזקה בחלקת קרקע, הרשומה כמגרש 68, שהחוכרים בו הם התובעים, ובחלקת קרקע סמוכה, הרשומה כמגרש 66, שהחוכרים שלה הם הנתבעים. הנתבעים פלשו לכאורה לאדמות התובעים וסיפחו שטח של 430 מ"ר, עליו בנו מספר מבנים. התובעים דורשים מהנתבעים לפנות שטח זה ולשלם להם דמי שימוש הולמים, ואילו הנתבעים טוענים כי הם מחזיקים בקרקע זו מזה שנים, וכי טענת התובעים אינה תקפה עוד. עוד טוענים הנתבעים כי התובעים היו מודעים לפלישה כאשר רכשו את הזכויות בחלקה אך בחרו שלא לפעול על פיה. בית המשפט פוסק לטובת התובעים על סמך מספר נקודות מרכזיות. ראשית, טענת הנתבעים בדבר החזקה במקרקעין באמצעות התיישנות נדחית, שכן הליכי הסדר המקרקעין משנת 1947 וחוק המקרקעין משנת 1969 מבטלים את טענתם. הליכי הפשרה מאפסים למעשה את הזכויות בקרקע, והימנעותם של הנתבעים מלתבוע את השטח שבמחלוקת באותה עת משמעותה ויתור על זכויותיהם בו. שנית, רואים את התובעים כמי שרכשו את הקרקע בתום לב, הגם שהתרשלו בבדיקת גבולות החלקה. מנגד, נמצא כי הנתבעים ידעו על הפלישה במשך שנים, אך לא נקטו כל פעולה לפתרון הבעיה. במקום זאת, הם המשיכו לבנות על הקרקע שבמחלוקת ללא ההיתרים הנדרשים. בית המשפט מורה לנאשמים לפנות את השטח אליו פלשו ולהרוס את המבנים שבנו בו. בנוסף, חויבו הנתבעים לשלם לתובעים דמי שימוש הולמים בסך של 152,400 ₪ והוצאות משפט בסך 30,000 ₪, אשר ישולמו עד ליום 31.1.2014. אם הנתבעים לא יהרסו את המבנים עד ליום 31.3.2014, התובעים יהיו רשאים להרוס אותם ולתבוע את הוצאות הנתבעים. פסק הדין אמור להתבצע עד ליום 31.3.2014, ובית המשפט מציין כי היעדרות הצדדים מפרסום פסק הדין אינה שוללת את יכולת אכיפתו.