ת"פ 16520-09-21

תקציר

השופט במקרה זה קבע את העונש ההולם לנאשם, שנתפס כשברשותו 0.1668 גרם קוקאין המיועד לצריכה עצמית. השופט פתח וציין את חומרת עבירות הסמים בכלל, ואת הצורך בענישה מחמירה כדי להילחם בהן, בטרם הכיר בנסיבות המקלות של מקרה ספציפי זה. אלה כללו את כמות הסמים הקטנה יחסית, את העובדה שמדובר באירוע בודד, ואת שיתוף הפעולה המלא של הנאשם עם הרשויות, חרטה אמיתית וסיכויים חיוביים לשיקום. בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה, החליט השופט כי העונש ההולם נופל בטווח המאסר המותנה למספר חודשי מאסר. לאחר מכן פנה השופט לשאלה האם לבטל את ההרשעה. הם הגיעו למסקנה כי מקרה זה נופל לקטגוריה הצרה של מקרים חריגים שבהם הדבר מוצדק. השופטת ביססה זאת על שיתוף הפעולה המלא של הנאשם, על הרושם שיש לו מוטיבציה כנה לחזור לאורח חיים נורמטיבי, ועל הסיכון הנמוך לחזרה לפשע. בנוסף, השופט שקל את ההשפעה השלילית הפוטנציאלית של הרשעה על סיכויי התעסוקה של הנאשם, במיוחד בענף הבנייה, ואת המלצת שירות המבחן, שהנאשם נענה לה באופן משביע רצון. עם זאת, השופט שקל גם את הצורך באחידות בגזר הדין ואת האינטרס הציבורי בהרתעה ובהגנה. הם איזנו בין שיקולים אלה לבין נסיבותיו הפרטניות של הנאשם והחליטו להימנע מהרשעת הנאשם. במקום זאת, גזר עליו השופט צו עבודות שירות ל-180 שעות, צו מבחן לשנה והתחייבות כספית בסך 7,500 שקל שלא לבצע עבירה חוזרת בתוך שנה. כמו כן הורה השופט על השמדת מוצג הסמים, פטר את הנאשם מתשלום אגרת הסנגוריה הציבורית וגבה הצהרה מהנאשם להימנע מביצוע עבירות סמים. ההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים ביום 27.12.2022.