ת"א 25538-01-14

תקציר

זהו סיכום פסק הדין של תביעה אזרחית. התובעת, שניהלה שתי מאפיות, אחת בגן יבנה ואחת באשדוד, תבעה מספר נתבעים בגין נזקים שנבעו משלילת תעודות הכשרות לעסקיה, וממסע הכפשה נגדה. בין הנאשמים היו הרבנים המקומיים גן יבנה ואשדוד, שתי מועצות דתיות ושני ארגונים חרדיים. התביעה נגד הנתבעים 3 ו-4, הרב והמועצה הדתית של גן יבנה, נדחתה. הטענה נגדם הייתה שהם שללו את תעודת הכשרות של המאפייה. עם זאת, התעודה הוחזרה בשנת 2006, והתביעה, שהוגשה בשנת 2014, נמצאה מיושנת, שכן חלפו יותר משבע שנים מאז מעשה הנזיקין. התביעה נגד הנתבעים 1 ו-2, הרב והמועצה הדתית של אשדוד, התקבלה בחלקה. בית המשפט קבע כי הרב הפר את חובת הזהירות שלו וביצע עוולה סטטוטורית בכך ששלל את תעודת הכשרות של המאפייה בשנת 2006 בעילה פסולה ולא החזיר אותה. התקופה בה יכול התובע לתבוע פיצויים נמצאה מינואר 2007 עד ינואר 2010. בהתאם לכך, הורה בית המשפט לנתבעים 1 ו-2, ביחד ולחוד, לשלם לתובע פיצויים בסך 350,000 ₪, בצירוף הוצאות ושכר טרחת עורך דין. גם התביעה נגד הנתבעים 5 ו-6, שני ארגונים חרדיים, התקבלה באופן חלקי. בית המשפט מצא כי הנתבע 5 אחראי ללשון הרע שנבעה ממניפסט שפרסמו, אשר קרא להחרים את עסקיו של התובע. עם זאת, התביעה נגד הנתבע 6 נדחתה מאחר שלא הוכח שהפרסום נעשה על ידם. בית המשפט פסק לתובע פיצויים בסך 80,000 ₪ בגין עוגמת נפש שנגרמה לו עקב לשון הרע, בצירוף הוצאות ושכר טרחת עורך דין. ככלל, לא הוכחו טענות התובע בדבר אחריות נזיקית בגין לשון הרע של נתבעים 1 ו-2, ובגין אובדן הכנסות כנגד כל הנתבעים למעט נתבעים 1 ו-2.