ת"פ 377/04

תקציר

הכרעת הדין דנה בטיעונים שהציגו נאשמים 7, 9 ו-11 לפיהם אין לדרוש מהם להודות באשמה באישומים שבכתב האישום, שכן התביעה לא הציגה נגדם טיעון לכאורה. הפרקליטות טוענת מנגד כי הציגה ראיות מספיקות הקושרות נאשמים אלה לעבירות המיוחסות להם וכי הנטל עובר כעת לנאשמים להוכיח את חפותם, לפי סעיף 48 לחוק ההגבלים העסקיים. הראיות שהציגה התביעה כוללות אמירות של נאשמים אחרים, המהוות ראיות לכאורה, וכן רישומי תשלומים ועדויות של מספר עדים. עוד מדגישה התביעה כי הנאשמים לא סיפקו כל הסבר סביר למעשיהם, וכי לא ניתן להניח את חפותם על סמך הראיות הקיימות. בית המשפט מסכים עם טענות התביעה ומגיע למסקנה כי הראיות שהוצגו, אף שהן נסיבתיות ודלות ברובן בחלק מהמקרים, מהוות לכאורה עילה מספקת נגד הנאשמים. הניתוח המפורט של ראיות התביעה על ידי הסנגור מוקדם מדי בשלב זה ויש להציגו במהלך הטיעונים לעונש. לפיכך, בית המשפט דוחה את טענת הנאשמים כי אין לדרוש מהם להודות באשמה וקובע כי עליהם לעשות כן. הכרעת הדין מתבססת על הראיות הקיימות ואינה מביעה דעה בדבר אשמתם או חפותם של הנאשמים – שתיקבע בשלב מאוחר יותר של המשפט.