ע"ו 18718-11-15

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לתביעת פיצויים לפי חוק משפחות החיילים, המעניק הטבות לבני משפחתו של חייל שנפל בקרב. במקרה זה, מותו של החייל יוחס מסיבות לא ידועות, והתובעת, ככל הנראה אמו של החייל, טענה כי המוות נגרם כתוצאה מטיפול בטרשת נפוצה עם אינטרפרון. ועדת הערר של ערכאה נמוכה יותר פסקה נגד התובע וקבעה כי מאחר וסיבת המוות השכיחה ביותר בקרב צעירים היא לבבית, על התובע להוכיח כי לחייל היו בעיות לב אחרות. עם זאת, השופט בפסק דין זה מצא כי החלטת ועדת הערר לא עמדה באמות המידה הנדרשות, וכי נטל ההוכחה מוטל על המשיב. ההחלטה התבססה על מספר חוות דעת רפואיות ומאמרים שהוצגו על ידי שני הצדדים. השופט בחן כל אחד מהסעיפים שהוזכרו, ומצא כי אף אחד מהם לא הוכיח די הצורך קשר סיבתי בין השימוש בסם לבין מותו הפתאומי של החייל, מה גם שהמאמרים התייחסו לסוגים שונים של אינטרפרון ולמצבים רפואיים שאינם קשורים. השופטת הדגישה כי המשיב לא הוכיח די הצורך אסכולה התומכת בעמדתו, כנדרש בדין, וכי טענותיו הסתכמו באפשרויות תיאורטיות בלבד. משכך, קיבל השופט את הערר, הפך את החלטת ועדת הערר והמליץ כי אין לתבוע מהמערער תשלומים קודמים ששולמו למשיב. עוד הציעה השופטת כי לא יינתן צו להוצאות, וכי פסק הדין יינתן בהעדר הצדדים.