מ"ת 26039-04-14

תקציר

המשיבים, יחד עם ארבעה נאשמים נוספים, הואשמו בייבוא כמות גדולה של חשיש מלבנון לישראל דרך ירדן, החזקת הסם וקשירת קשר לביצוע פשע. המשיב מס' 2 היה מעורב לכאורה בתכנון המבצע וברכישת הסם, ואילו המשיב מס' 4 גויס לשמש כבלדר ולחצות את הגבול כדי לקבל את הסמים. לשני המשיבים עבר פלילי – למשיב מס' 2 עבירות סמים קודמות, ואילו למשיב מס' 4 הרשעות בעבירות אלימות. השופט קבע כי קיימות די ראיות להארכת מעצרם של שני המשיבים עד לסיום משפטם. אופי העבירות, תפקידם של המשיבים במבצע ורישומם הפלילי הצביעו על מסוכנותם לציבור. השופט מצא כי חלופת מעצר, כגון מעצר בית, לא תפחית במידה מספקת סיכון זה, למרות הצעות המשיבים למפקחים. השופט הדגיש כי עבירות סמים זוכות בדרך כלל ליחס מחמיר, ומעצר בית נשקל רק במקרים חריגים. נסיבות המקרה – חומרת העבירה, הרישום הפלילי של המשיבים והיעדר מפקחים מתאימים – לא הצדיקו חלופת מעצר. בנוסף, דחתה השופטת את טענת האפליה של הסנגור, שהתבססה על שחרורם של שני נאשמים נוספים למעצר בית, שכן למשיבים אלה לא היה עבר פלילי ועניינם הוגדר כמסוכן פחות. השופט הגיע למסקנה כי מעצרם של המשיבים מס' 2 ו-4 נחוץ לשם הבטחת שלום הציבור.