רע"א 193/23

תקציר

בית המשפט בחן ודחה בסופו של דבר את בקשת רשות הערעור לפי תקנה 148א, שכן היא לא העלתה שאלה עקרונית ולא מנעה עיוות דין. המבקשים התמקדו בעיקר בהפלות לכאורה הנובעות מדחייה על הסף של ערעורם, אשר לטענתם טופל באופן שגוי על ידי בית המשפט המחוזי, בפרט בכל הנוגע לסוגיות של התיישנות. עם זאת, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות אלה. על פי תקנה 138(א)(1), לבית הדין לערעורים נתונה סמכות לדחות ערעורים שאין להם סיכוי להצליח ללא דיון. החלטת בית המשפט המחוזי לדחות מחמת התיישנות נמצאה ראויה שכן היא עסקה בשאלות משפטיות ולא עובדתיות, ואפשרה הכרעה מקדמית. המבקשים טענו כי מסקנותיו של בית המשפט המחוזי הן לגבי תקופות ההתיישנות הכלליות והן לגבי תקופות ההתיישנות המקוצרות היו פגומות והתעלמו מעילות הערעור; עם זאת, טיעוניהם היו חסרי בהירות ומהות. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי בקשה לסעד זמני, ללא תביעה עיקרית שהוגשה לאחר מכן, אינה משהה את תקופת ההתיישנות, ותומכת בכך בעקרונות שהותוו בערעור אזרחי 1577/23. למרות שהמבקשים צירפו כרטיסי הגרלה ללא אישור פרוצדורלי מראש, אין בכך כדי לשנות את מעמדו המשפטי של ערעורם. בסופו של דבר, הבקשה נדחתה, והמבקשים חויבו לשלם את הוצאות המשיב, עד לסיום ההחלטה ביום 27.6.2023.