ע"ע 11910-05-11

תקציר

הערעור עוסק במחלוקת על הפרשות לקרנות פנסיה של המנוח, אלכסנדר זובוטוב, שעבד אצל המערערים בענף הבנייה. בית הדין האזורי נצרת קבע, כי על המעסיקים (המערערים) לפצות את המשיבים (שאירי המנוח) בגין הטבות פנסיוניות שהיו מקבלים אילו היו מבוצעות הפרשות באופן עקבי לקרן פנסיה ותיקה, כנדרש על פי דין. בתחילה, המעסיקים לא מילאו את חובתם להפריש לקרן הפנסיה של פועלי הבניין למרות צו הרחבה מחייב, וכתוצאה מכך קצבת שאירים נמוכה יותר ששולמה לאלמנה. בית המשפט מצא כי ההפרשות המינימליות והחריגות אינן מספיקות, והפיצוי נקבע על ידי היוון ההפרש בין ההטבה הפוטנציאלית מקופת פועלי הבניין לבין ההטבה הנוכחית ממקפת, בניכוי סכומים מסוימים. בית הדין דחה את טענות המעסיקים, לרבות טענות להתיישנות ושיהוי, ואישר את חבותם לפיצויים בשל התחייבות בלתי ניתנת לויתור להבטחת זכויותיו הפנסיוניות של העובד. משכך, התביעה התקבלה, כאשר השותפים חויבו לשלם למשיבים 352,000 ₪ בתוספת ריבית והוצאות משפט נוספות. ההחלטה מדגישה את חובתו של המעסיק להבטיח הפרשות ראויות לפנסיה ללא קשר להסכמת העובד או לפעולות הקרן, כאשר חריגות נענשות בקפדנות כדי לתקן את הנזקים הכספיים שנגרמו כתוצאה מכך. הערעור נדחה, ובית המשפט חייב בתשלום הוצאות משפט למשיבים, תוך הדגשת החבויות המשפטיות והאתיות של חובות תעסוקה ופנסיה.