דב"ע לד/18 - 3

תקציר

פסק הדין מתייחס למקרה בו עובד המשיב התפטר מעבודתו אצל המעסיק המערער ולאחר מכן תבע פיצויי פיטורים. המשיב ביסס את תביעתו לפיצויי פיטורים על שני טעמים. ראשית, טען כי התפטרותו נבעה מהעתקת מקום מגוריו לאזור פיתוח, מגדל העמק, ולכן הוא זכאי לפיצויי פיטורים לפי סעיף 8(2) לחוק פיצויי פיטורים. שנית, הוא טען כי יש להעניק לו פיצויי פיטורים בשל תנאי עבודה בלתי מספקים, שכן הוא הועסק בתפקידים זמניים ובקשותיו לתפקיד קבוע נדחו. מעסיק המערערת התנגד לתביעה, וטען כי המשיב לא עבר דירה בפועל וכי נימוקי התפטרותו אינם קשורים למקום עבודתו. בית הדין פסק לטובת המשיב, ואישר כי אכן עבר דירה וכי התפטרותו היא תוצאה ישירה של מהלך זה, שכן אין זה סביר לצפות ממנו להמשיך לעבוד במקום מגוריו הקודם. לפיכך, הייתה המשיבה זכאית לפיצויי פיטורים מכוח עילת התביעה הראשונה. יתר על כן, בית הדין אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, לפיה לא הוכחה עילת ההתפטרות השנייה, המבוססת על תנאי עבודה בלתי מספקים. תחושות חוסר שביעות הרצון של המשיב היו סובייקטיביות ולא היוו הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. הערעור והערעור שכנגד נדחו, ונפסקו הוצאות למשיב. בנוסף, הבהיר בית המשפט כי פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר לא כלל ריבית, וספק אם ניתן בכלל לפסוק ריבית בפסק דין הצהרתי. בהחלטה זו הודגש כי התנאים לזכאות לפיצויי פיטורים לאחר מעבר דירה שונים מהתנאים הנוגעים להתפטרות עקב נישואין. המבחן לקביעת אי יכולת להמשיך לעבוד הוא מבחן של סבירות, ובית הדין אישר כי מצבו של המשיב עומד בקריטריון זה.