ת"א 37038-07-15

תקציר

התובע והנתבעים נקלעו לסכסוך משפטי על עסקת מקרקעין הכוללת חלקת אדמה. התובע טען כי חתם על "מזכר ראשון" המפרט את תנאי העסקה, שהנתבעים הכחישו כי הסכימו לו או חתמו עליו אי פעם. בתוך כך, הסכימו הצדדים כי "מזכר שני", המתווה תנאים שונים, נחתם בנוכחות צד שלישי, עו"ד בר אשר. במזכר השני נקבע כי הצדדים יתחייבו לתנאים המפורטים בו, לרבות חתימה על חוזה עם עורך דין, וכי אם לא ייחתם החוזה, ישמש התזכיר כהסכם מחייב. המחלוקת המרכזית נגעה לסירובה של התובעת לקבל את תנאי המזכר השני, בטענה שהיא נאלצה לחתום עליו, בעוד הנתבעים עמדו על כך שהוא נחתם מרצון. התובעת ביקשה לאכוף את המזכר הראשון, אך לא סיפקה כל הוכחה לחתימת הנתבעים, וטענתה סותרת את עדותו של עו"ד בר אשר כי המזכר השני נחתם מרצון. זאת ועוד, מעשיה של התובעת עצמה, לרבות חתימה על הסכמים עם צדדים שלישיים על בסיס תנאי המזכר השני, ערערו את טענתה. השופט מצא את גרסת הנאשמים לאירועים אמינה ועקבית יותר. חשוב לציין כי התובעת הודתה כי לא מילאה את התחייבויותיה החוזיות על פי המזכר השני, ואישרה כי אין לה את האמצעים הכספיים לעשות כן. בינתיים, הנתבעים אפשרו לתובע להתגורר בנכס ולשפץ את בית המגורים, תוך הפגנת תום לבם. מאחר שהתובעת הפרה יסודית את ההסכם, פסק השופט לטובת הנתבעים, דחה את תביעת התובעת והורה לה לכסות את הוצאות הנתבעים, בסך 40,000 ₪.