ת"א 43479-06-13

תקציר

הסכסוך בין רובינשטיין לשטרית נסוב סביב הבעלות על חלקת אדמה בירושלים. שני הצדדים הם הבעלים הרשומים של הקרקע, רובינשטיין עם 55% מהזכויות ושטרית עם 45%. המגרש, ששטחו 4,280 מ"ר, מאפשר הקמת בנייני מגורים ומרתף חניה משותף. עם זאת, השותפים לא הצליחו להגיע להסכמה על בנייה משותפת ואיבדו אמון זה בזה, מה שהוביל את רובינשטיין להגיש תביעה לפירוק השותפות. נקודת המחלוקת העיקרית היא האם יש לפרק את השותפות בדרך של חלוקת הקרקע בעין או בדרך של מכירה. פסק הדין מצדד בפירוק באמצעות חלוקה בעין. בית המשפט ממנה את עו"ד אריאל משה לפקח על התהליך ולהגיש הצעה לתשריט מאושר לחלוקת המגרש לשני מגרשים נפרדים, שלכל מגרש בניין וחניה משלו. החלטה זו מוצדקת על ידי העדפת חלוקה בעין כגישה מוסרית לבעלות על רכוש, כמו גם האפשרות לקבל תשריט מאושר בתוך פרק זמן סביר. עוד מדגיש בית המשפט כי פירוק השותפות מעודד את פיתוח הקרקע. פסק הדין מחייב את עו"ד משה לפעול בהקדם וקובע לוח זמנים להגשת התשריט שאושר. אם הסקיצה לא הופקה תוך זמן סביר, בית המשפט ישקול פירוק בדרך של מכירה. פסק הדין גם מורה לצדדים לשאת בהוצאות עו"ד משה ואנשי מקצוע נוספים המעורבים בהליך, תוך חלוקת העלויות בהתאם לזכויותיהם במגרש. בית המשפט מדגיש את אופיו המוגבל של משאב הקרקע ומבקש לאפשר לשטרית לשמור על חלקו ולבנות באופן עצמאי. ההחלטה נשענת על ההבנה כי חלוקה בעין לא תגרום הפסד משמעותי למי מהצדדים והיא עולה בקנה אחד עם הוראות חוק המקרקעין וחוק המטלטלין. נקבע דיון ל-19 ביולי 2017 להמשך דיון בנושא.