בד"א 89/17

תקציר

עובדות המקרה סובבות סביב עורך דין שהואשם על ידי לקוחו במספר עבירות אתיות, ביניהן ניהול כושל של חשבונות נאמנות, אי יידוע הלקוח על סכומי כסף שהתקבלו, ושימוש בשפה מעליבה ופוגענית כלפי הלקוח, עורך הדין שכנגד ובית המשפט. ההליך המשמעתי נגד עורך הדין נמשך שמונה שנים, במהלכן ניהלו את התיק שופטים רבים בשל התפטרות, פקיעת כהונה והעלאות לערכאות גבוהות יותר. הדבר הוביל לעיכוב במשפט והשופטים שחתמו על פסק הדין לא שמעו את כל העדויות. עורך הדין טען כי הדבר פוגע בזכותו למשפט הוגן וביקש לזכות אותו מכל אשמה. בית המשפט העליון דחה את טענת עורך הדין בדבר היעדר סמכות תפקודית ועינוי דין כעילה לזיכוי. נמצא כי התמשכות ההליכים ותחלופת השופטים לא שללו מעורך הדין משפט הוגן, שכן הראיות נגדו התבססו בעיקר על מסמכים ועדותו שלו, שלא הושפעו מהשיהוי. בית המשפט בחן כל אחד מהאישומים נגד עורך הדין ואישר חלק מההרשעות תוך ביטול אחרות. בית המשפט מצא אותו אשם באי מסירת מסמכים ללקוח, בהעלמת כספי לקוחות, בשימוש בשפה מעליבה כלפי עורך הדין שכנגד וכלפי בית המשפט, ואי תגובה לתלונה. עם זאת, היא ביטלה את ההרשעות בגין החזקת כספי נאמנות בחשבון שלא ניתן לעקוב אחריו, אי יידוע הלקוח על כספים שהתקבלו וקבלת ייצוג לקוחות בידיעה שהדבר עלול להוביל לפסילת השופט. בקביעת העונש שקל בית הדין את חומרת העבירות, הרשעותיו הקודמות של עורך הדין ושיהוי ההליך המשמעתי. בסופו של דבר היא הטילה שנתיים על תנאי, נזיפה, קנס והוצאות על עורך הדין. בית המשפט תיקן את תנאי ההשעיה כדי להבטיח מידתיות ונימק כי ההשעיה בפועל אינה נחוצה בהתחשב בשיהוי ובנסיבות המקרה.