ע"א 373/80

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון מתייחס למחלוקת על ביטול חוזה מקרקעין לרכישת דירה. הרוכשים ביקשו לבטל את החוזה לאחר שגילו כי הדירה, שפורסמה והוצגה על ידי המוכרים כנמצאת במיקום שקט, נמצאת למעשה בסמוך לאזור תעשייה רועש. בית משפט קמא פסק לטובת המוכרים, התיר את הביטול אך הפחית את סכום הפיצוי המוסכם. שני הצדדים ערערו על החלטה זו. בית המשפט העליון דחה את הערעור הנגדי של המוכרים וקיבל את ערעור הקונים. נקבע כי החוזה בוטל כדין בשל פגם בהתהוותו, בפרט לפי סעיפים 14(א) או 15 לחוק החוזים (חלק כללי), שעניינם טעות והטעיה. בית המשפט קבע כי הרוכשים הוטעו לגבי מיקום הדירה ורמות הרעש. מאחר והחוזה בוטל כדין ולא הייתה הפרה, הרוכשים לא חויבו לשלם פיצויים כלשהם למוכרים. תחת זאת, חויבו המוכרים לפצות את הרוכשים על טעותם, בהתאם לסעיף 14(ב) לחוק החוזים. בפסק הדין הודגש כי בתי המשפט אינם יכולים להפחית פיצוי מוסכם בהיעדר הפרה תקפה, וסעדים חוזיים כאלה אינם ישימים במקרה זה. לפיכך חויבו המוכרים בהחזר הוצאות הרוכשים, לרבות שכ"ט עורך דין, בסך 10,000 שקל.