בש"א 9953/02

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לערעור ולאחר מכן לערעור נגדי על פסק דין של בית המשפט המחוזי שהיו בו מספר יסודות. נקודת המחלוקת העיקרית הייתה האם ניתן לערער על סירובו של פסק הדין לביטול פסק בוררות ללא רשות מבית המשפט, שכן המבקש טען כי מאחר שעל חלק ממרכיבי פסק הדין ניתן לערער בזכות ערעור, ניתן לערער גם על פסק הדין כולו. בית המשפט קבע כי לא כך הדבר, שכן על הרכיב הנוגע לביטול פסק הבוררות חלים דינים שונים, קרי חוק הבוררות, הדורש רשות ערעור. אי הבנתו של המבקש את המצב המשפטי נחשבה לטעות אופרטיבית, שכן היא הייתה בתום לב, אינה מובנת מאליה, ולא פגעה באינטרסים של בעלי הדין האחרים – ומכאן שציפייתם לסופיות ההליך לא נפגעה. לפיכך, בקשת המבקש להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור התקבלה, בתנאי שתוגש בתוך שלושה ימים, יחד עם הערבות הרלוונטית.