תלה"מ 53412-10-19

תקציר

לאחר בחינת הראיות שהציגו הצדדים, קבע השופט כי יש לראות בדירה רכוש משותף. השיתוף בדירה מבוסס על הסכם שיתוף ספציפי ולא על חוק יחסי ממון בין בני זוג משום שהדירה נרכשה לפני הנישואין. חוק יחסי ממון בין בני זוג אמנם אינו חל במישרין, אך אינו מונע קיומה של שותפות ספציפית, ובמקרה זה יש ראיות ברורות לכוונה לחלוק בנכס. הדירה נרכשה בכספים משותפים לצורך מגורי משפחה ונחשבה לנכס משותף על ידי שני הצדדים. העובדה שהדירה נרכשה לפני מועד הנישואין הרשמי אינה שוללת את הבעלות המשותפת, מה גם שהרכישה הייתה לטובת המשפחה ושני הצדדים תרמו כספית. שמה של האישה הופיע על ניירת הדירה בשל זכאותה להלוואה, אך אין בכך כדי לגבור על הכוונה לחלוק את הנכס באופן שווה. עוד קבעה השופטת כי הפרשות התובע במהלך חייהם המשותפים לא היו הלוואות אלא הוצאות משותפות. לפיכך, בית המשפט מחליט כי הדירה הינה בבעלות משותפת ומורה לנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט והוצאות סיוע משפטי. פסק דין זה הוא סופי ומותר להתפרסם לאחר שעבר כמה שינויים כדי להגן על זהותם של האנשים המעורבים.