ת"א 57088-03-17

תקציר

פסק הדין משרטט סכסוך מקרקעין מורכב בו מעורבים מספר צדדים. עיקר המחלוקת נסובה סביב הפרת התחייבויות חוזיות הנוגעות למכירת בניין ואי עמידה בדרישות החניה כמפורט בהיתר הבנייה. בתחילה מכר גילי את הקומה השנייה בבניין יחד עם שש חניות לסילון. ההסכם קבע את רוחבו של כל מקום חניה ואת השטח הכולל המוצמד ליחידה. עם זאת, גילי לא עמד בהוראות היתר הבנייה ויצר מצג מטעה בכך שסימן 10 מקומות חניה באותו שטח המיועד לתשעה, ובכך צמצם את רוחבו של כל מקום. פער זה לא נחשף לרוכשים הבאים, ובהם וורל, שרכשו את הזכויות מסילון. כמו כן, גילי התחייב לרשום את הבניין כבית משותף ואת היחידות הבודדות על שם הרוכשים. הדבר היה אמור להיעשות עד למועד מסוים, אך נדחה בשל מחלוקת עם צד אחר, חיימי. הרישום הושלם בסופו של דבר, אך רק לאחר שהתובעים הגישו תביעה, שנמשכה כעשרים שנה לאחר המועד המוסכם. כתוצאה מהעיכוב ברישום, לא יכלו התובעים לשנות את ייעוד הסכמי השכירות שלהם ונאלצו לשלם דמי שימוש מופרזים לרמ"י בגין שימוש בנכס לצרכי משרדים, דבר שלא תאם את תנאי החכירה. בית המשפט מצא את גילי אחראית למחדל זה וקבע כי עליה לפצות את התובעים על הנזקים שנגרמו להם. עוד נקבע כי גווילי הפרה את התחייבותה החוזית בנוגע להקצאת מקומות חניה לגרועים יותר ועליה לספק להם חניה נוספת. השופט פסק לטובת תביעתו של וורל והורה לגווילי לתקן את צו הבית המשותף בהתאם. בנוסף, חויב גילי לשאת ברוב דמי השימוש המופרזים ששולמו על ידי וורל ושרגא, כאשר על התובעים הוטלה שליש מהאחריות בשל אשמתם התורמת בשימוש בנכס לצרכי משרד ועיכוב הגשת התביעה. הודעת הצד השלישי שהוציאה גווילי, בניסיון להעביר את האחריות לסיילון ולרובינשטיין, נדחתה. כל צד היה אחראי לשאת בהוצאותיו המשפטיות, ואילו גוילי חויב לפצות את התובעים על שכר טרחתם. פסק הדין ניתן לטובת התובעים, וורל ושרגא, והודעת הצד השלישי נדחתה.