ערר 8039/14

תקציר

חוק התכנון והבנייה קובע כי בנייה או הרחבה של דירת מגורים מתחת לגודל מסוים – כיום 140 מ"ר – פטורה מהיטלים, בתנאי שבעל הקרקע או קרוב משפחתו מגיש בקשה להיתר בנייה למגוריו. פטור זה, שנועד להטבה סוציאלית לשיפור תנאי החיים של האזרחים, היה נושא לדיון רב בשל ניסוחו הלא ברור של החוק. פסקי דין רבים פירשו את הפטור בצמצום, תוך איזון בין המטרה לאפשר לבעלי בתים להרחיב את מרחב המחיה שלהם לבין הצורך לחלק את התועלת המופקת מפעולות התכנון באופן שווה בין הקהילה. הערעור האחרון נסוב סביב השאלה האם יש לכלול שטח של מרפסת גג בעת קביעת גודל הדירה לצורך פטור זה. המערערים טענו כי יש לספור את מרפסת הגג, שכן היא מעלה את רמת החיים ותורמת לערך הנכס. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת המשיבים, והסכים כי תכלית הפטור היא חברתית ויש לפרש אותה בצמצום. המונח "דירת מגורים", כפי שפורש על ידי בית המשפט, מתייחס לשטחים מקורים המיועדים למגורי אדם ואינו כולל מרפסות גג, שהשימוש בהן מוגבל ואינו יכול לשמש למגורים. פרשנות זו עולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק ומונעת יצירת אי שוויון בין בעלי דירות עם מרפסות גג לבין בעלי דירות חצר. יתר על כן, בית המשפט הבחין בין המקרה הנוכחי לבין החלטה קודמת שעניינה מרפסות מיטלטלות, והדגיש כי יש לבחון כל מקרה לגופו. משכך, הערעור נדחה, תוך השארת הפטור למשיבים.