ה"פ 20092-06-16

תקציר

המבקשת, ביטון, הגישה לבית המשפט בישראל בקשה להכריז על פסק חוץ מסיירה לאון כניתן לאכיפה כנגד המשיבה, פלוק, בהתאם לחוק אכיפת פסקי חוץ, התשנ"ב-1992. פסק הדין פסק לביטון פיצוי כספי בגין הפרת חוזה לכאורה ביניהם. בית המשפט קבע כי ביטון לא עמד בחובתו להוכיח כי לבית המשפט בסיירה לאון הייתה סמכות ליתן את פסק הדין, כנדרש בסעיף 3(1) לחוק אכיפת פסקי חוץ. חוות דעתו של המומחה ביטון על דיני סיירה לאון לא הייתה מספקת ולא שלמה, שכן חסרו בה הפניות להוראות החוק במדינה או לפסיקה כדי לתמוך במסקנותיו. בנוסף, מצא בית המשפט כי המבקשת לא הוכיחה קיומה של הדדיות באכיפה בין ישראל לסיירה לאון, כנדרש בסעיף 4(א) לחוק. בית המשפט קבע כי לפלוק לא ניתנה הזדמנות סבירה להתגונן בהליך בסיירה לאון, בשל הימנעותו של ביטון מלהמציא את מסמכי התביעה כדין, כמתחייב מהחוק בסיירה לאון. בית המשפט קבע כי פלוק לא היה בתחום השיפוט של סיירה לאון וכי ביטון היה מודע לכך. לכן, ביטון היה צריך לבקש רשות מבית המשפט בסיירה לאון להמציא את המסמכים מחוץ לתחום השיפוט שלו, דבר שלא עשה. כתוצאה מכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי לא ניתן לאכוף את פסק החוץ בישראל. הנימוקים הרבים שניתנו, כל אחד בפני עצמו, הביאו את בית המשפט לדחות את בקשתו של ביטון. כמו כן, בית המשפט מתח ביקורת על התנהלותו של ביטון לאורך כל ההליך, ומצא אותה חריגה ואחראית להוצאות מיותרות שנגרמו לפלוק ולבזבוז זמן שיפוטי. בעקבות זאת הורה בית המשפט לביטון לשלם לפלוק הוצאות בסך 120 אלף שקל.