ת"א 40222-09-20

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הטענות והראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים וקיבל חלקית את שני ההליכים. לאחר ששקל את חוות הדעת והחקירות הנגדיות, כמו גם את עדויות הצדדים ועדים, הגיע בית המשפט להכרעת דין. עדות המפתח הייתה של הממונה, שעבד עם שני הצדדים וניסח מסמך השלמה המפרט את היקף העבודה, התשלומים ולוחות הזמנים. בית המשפט מקבל את עדות הממונה כברורה ואובייקטיבית. נקודות המחלוקת העיקריות היו ארבע: הזיכוי על יחידת דיור לא בנויה, העתקת המטבח, ריצוף הדירה הקיימת ותריס חשמלי. בית המשפט קובע כי הזיכוי בגין יחידת הדיור צריך לעמוד על 40,000 ₪ כפי שהוסכם בחוזה. באשר להעתקת המטבח, מקבל בית המשפט את טענת הנתבע כי הוא לא היה חלק מההסכם הראשוני, ומנכה 10,000 ₪ מתביעת התובע. לגבי הריצוף, בית המשפט מוצא כי הוסכם רק על תיקונים ומנכה 25,800 ₪ מתביעת התובע. עם זאת, בית המשפט מאשר את עלות התריס החשמלי בסך 23,473 ₪, בהתאם לחוות דעת המומחה בדבר נחיצות תריס חשמלי בהתחשב בגודלו. בנוסף, בית המשפט פוסק לתובע 13,000 ₪ הוצאות השגחה נוספות בגין השיהוי ו-25,000 ₪ כפיצוי בגין נזק לא ממוני הנובע מהעיכוב ואי הנוחות הנלווית אליו. תביעות התובע לדמי ייזום ושעבוד עצמי מוחלט נדחות מחוסר ראיות ומשום שלא היו חלק מהתביעה הראשונית. לאחר חישוב התביעות והניכויים ההדדיים, מוצא בית המשפט כי התובע זכאי לסך של 55,566 ₪. אם מוסיפים לכך את עלויות ההשגחה והפיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 38,000 ₪, סך זכאותו של התובע הופך ל-93,566 ₪. כמו כן, הנתבע יישא בהוצאות התובע בסך של 11,000 ₪, כך שסך כל החוב של הנתבעת עומד על 104,566 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום כדי למנוע הפרשי הצמדה וריבית. הצדדים יישאו בהוצאות המומחה והעד שלהם, ושכר הטרחה של בית המשפט יתחלק ביניהם שווה בשווה. לשני הצדדים יש זכות לערער על פסק הדין כעניין שבדין.