ע"ו 9191-10-13

תקציר

המערער, שנפגע בקורס מכ"ם בשנת 1967, ערער על קביעת קצבת הנכות שלו, ובפרט על דרגת הנכות בברכו הימנית ועל ההכרה בנכות מומרת בברכו השמאלית. באשר לברך ימין טען המערער כי היה על הוועדה הרפואית העליונה לקבוע נכות נוספת של 10% בגין פגיעה בסחוס, דבר שהוועדה עצמה הכירה בו. בית המשפט מצא כי החלטת הוועדה בעניין זה אינה עקבית והחזיר את הדיון לבירור. בעניין ברך שמאל טען המערער כי נכותו בברכו השמאלית נגרמה עקב שימוש יתר עקב פגיעתו ברגל ימין. בית המשפט אישר את החלטת הוועדה שלא להכיר בנכות שהומרה, שכן המערער לא הביא ראיות מספיקות לקשר סיבתי מעבר לאפשרות גרידא. נטל ההוכחה, הזכיר בית המשפט, מוטל על המערער להוכיח כי קשר כזה הוא "בסבירות גבוהה". הערעור על הקשר הסיבתי נדחה, והתיק הוחזר לוועדה רפואית גבוהה יותר לבירור דרגת הנכות ברגל ימין. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים, ולא נפסקו הוצאות.