בב"נ 2190-06-20

תקציר

המבקשים ביקשו לבטל צו הריסה מנהלי למבנה שבבעלותם. הם טענו כי יש להם זכות לעמוד בתיק מאחר והם רכשו את הנכס והיו בעלי הזכויות הקנייניות הדרושות. בית המשפט נעתר לבקשה, והכיר בזכותו של המבקש לערער על הצו. המבקש טען כי יש לבטל את הצו משום שהוא נאכף באופן סלקטיבי, יחד עם מבנים רבים אחרים שנבנו על ידי יהודים באזור ללא היתרים, אך לא ננקטו נגדם צעדים. לטענתם, בינואר 2020 התלונן דייר על בניין סמוך שנמצא בבנייה, אך לא נפתחו הליכים. המשיב הציג מנגד את עדותו של מפקח הבנייה, מר אפרים קרויז, שהצהיר כי הוא מטפל בכל תלונה שמתקבלת, ללא קשר לזהות העבריין. הוא גם הזכיר כי טיפל בעבירות בנייה רבות שבוצעו על ידי תושבים יהודים בסילוואן, כולל מקרים שפתח לאחרונה בהליכי אכיפה. עדותו של המפקח, שנמצאה אמינה, סתרה את טענת המבקש לאכיפה בררנית. בית המשפט הדגיש כי המבקש לא הביא ראיות מספיקות לאכיפה בררנית המונעת משיקולים פסולים. אכיפה חלקית, ללא הוכחת אי תקינות, לא העניקה חסינות מפני רשויות אכיפת החוק. זאת ועוד, האינטרס הציבורי הדומיננטי בקיום דיני התכנון והבניה עמד כנגד טענת המבקש, מה גם שהבניין המדובר נתפס בשלבי בנייה מוקדמים. עוד טען המבקש כי הצו הוצא על סמך המלצת גורמים בלתי מורשים, אך בית המשפט דחה טענה זו, שכן הצו התבסס בעיקרו על תצהיר המפקח ועמד בכל דרישות החוק. בסופו של דבר, בית המשפט לא מצא פגמים בהוצאת צו ההריסה המנהלי ופסק נגד בקשת הביטול של המבקש. הצו יהפוך לבר ביצוע 30 יום לאחר מתן פסק הדין. כן חויב המבקש בהוצאות המשיב, בסך 4,000 ₪.